אפופיס (אפפ) כנגד רע
מעשה שהיה כך היה:
לפני כחודש וחצי, בתחילת הקיץ, ארזתי את חפציי וטיפסתי אל קצה המדינה
(כמעט), אל הגליל המערבי. שכרתי שם בית כדי לשהות בו לפחות את השנה הקרובה, שהיא
לי שנת שבתון. שנת הפוגה ורגיעה מהקצב השוחק של העבודה במשרד החינוך ושל החיים
בשפלה הצפופה.
לא חלפו מספר ימים בודד והנה, הוצע לי להשתתף בסדנא למטפלים באמצעות
אמנויות. ככה, כשהארגזים עוד מלאים והבית רק מתחיל לקבל את האישיות שלי אל תוכו,
יצאתי, נכנסתי לרכב ונסעתי לקיבוץ ברעם, לקליניקה של ורד טולדו, בהנחיית לילך
וורצברגר, מטפלת באמנות.
לאחר שוטטות קצרה בקיבוץ, הגעתי והצטרפתי מיד לסדנא. שם נחשפתי למרבה
הפלא לטכניקה שלא הכרתי כלל וששבתה את ליבי: עבודה עם נרות, פלסטלינה וחומרים
נוספים. מתיכים פלסטלינה בעזרת נר בוער על גבי בריסטול שחור. הפלסטלינה השומנית
ניתכת ומתערבבת עם חלב הנר ועם הפיגמנטים של שניהם.
התחלתי בחקירה. פשוט התכתי את הפלסטלינה שבידי, בצבעים אקראיים על
פני הנייר במיקומים שונים, בלי תכנון ובלי צורך בקבלת צורה מסויימת. על פני
הנטיפים שנוצרו, הנחתי "נחש" עקלתון מפלסטלינה מוצקה ועוד המשכתי לחקור
ולנסות "לצבוע" עם הפלסטלינה החמה מסביב. פשוט התענגתי על כל רגע ורגע.
התוצר – בעדיפות שניה.
כשסיימתי, הציעה לי לילך המנחה לקחת בריסטול נוסף ולנסות שוב. הפעם,
החלטתי לתכנן. לקחתי גיר פסטל שמן וסימנתי לי את האזורים עליהם ארצה לעבוד כמין
פרח או כוכב ובאמצע הנחתי פרח גרניום שהוגש בצלחת עם חומרי טבע וגינון נוספים.
התחלתי למלא את המשולשים שסימנתי סביבו באותה טכניקה של התכת פלסטלינה בעזרת נר
בוער. הפעם, היצירה מאורגנת יותר, אך הצבעים לא תוכננו מקראש ונוצר גוון מוזהב
שכזה.
זהו, ישבתי והתבוננתי במעשה ידי ובתהליך שעברתי, ככה, בזמן כל כך
קצר. שמתי לב שהגעתי מהכאוס שבבית החדש ואכן, יצרתי כאוס ביצירה הראשונה, ככל
שאפשר ליצור כאוס, הרי זה מצבו הטבעי של היקום ושל החומר לפי חוק האנטרופיה
המבורך. לאחר ההתנסות הראשונה הזאת, הייתי נכונה לקחת את חומרי הגלם ולארגן אותם
לידי מה שנראה לי עתה כשמש. אותה שמש העומדת במרכז מערכת השמש שלנו ובמרכזה ליבה. הליבה משולה בעיני למושג הself אותו טבע יונג.
אז עלה בראשי המיתוס המצרי המוכר (או פחות מוכר) על אפפ (אפופיס) ורע,
אל השמש. האל אפפ הוא אל הכאוס, הוא זוחל בשמי הלילה ומביא איתו את החושך ואת
הכליה. מידי לילה נאבק איתו רע, אל השמש. אם ינצח רע, תזרח השמש בבוקר והנה, ניצח
רע והשמש במלואה מופיאה ביצירה השניה. איזו תחושה עילאית. אני חושבת על המצרים
הקדמונים שהלכו לישון במתח כזה מידי לילה, מבלי לדעת אם גם הלילה רע ינצח את אפפ
והם יקומו לזריחת החמה הדרושה כל כך לעבודת היום ולחיים בכלל.
ניתן לקרוא על המיתוס של אפפ בויקיפדיה
המחשה יפה ניתנת בסרט "מלמות האלים" "gods of egypt" מציאת קישור לצפייה ישירה על אחריות הצופה
תגובות
הוסף רשומת תגובה