מעשה שהיה כך היה: לפני כחודש וחצי, בתחילת הקיץ, ארזתי את חפציי וטיפסתי אל קצה המדינה (כמעט), אל הגליל המערבי. שכרתי שם בית כדי לשהות בו לפחות את השנה הקרובה, שהיא לי שנת שבתון. שנת הפוגה ורגיעה מהקצב השוחק של העבודה במשרד החינוך ושל החיים בשפלה הצפופה . לא חלפו מספר ימים בודד והנה, הוצע לי להשתתף בסדנא למטפלים באמצעות אמנויות. ככה, כשהארגזים עוד מלאים והבית רק מתחיל לקבל את האישיות שלי אל תוכו, יצאתי, נכנסתי לרכב ונסעתי לקיבוץ ברעם, לקליניקה של ורד טולדו, בהנחיית לילך וורצברגר, מטפלת באמנות. לאחר שוטטות קצרה בקיבוץ, הגעתי והצטרפתי מיד לסדנא. שם נחשפתי למרבה הפלא לטכניקה שלא הכרתי כלל וששבתה את ליבי: עבודה עם נרות, פלסטלינה וחומרים נוספים. מתיכים פלסטלינה בעזרת נר בוער על גבי בריסטול שחור. הפלסטלינה השומנית ניתכת ומתערבבת עם חלב הנר ועם הפיגמנטים של שניהם. התחלתי בחקירה. פשוט התכתי את הפלסטלינה שבידי, בצבעים אקראיים על פני הנייר במיקומים שונים, בלי תכנון ובלי צורך בקבלת צורה מסויימת. על פני הנטיפים שנוצרו, הנחתי "נחש" עקלתון מפלסטלינה מוצקה ועוד המשכתי לחקור ולנסות ...
תגובות
הוסף רשומת תגובה