דינה טיפול באמנות

 נפל דבר בישראל! מתקפה שלא ידענו כמוה!  כל אחד מאתנו פוגש את האירועים במקום אחר: אם מקרוב, אנשי הדרום שהותקפו, אם בחוויות אובדן מסוגים שונים: גם היעדרות היא סוג של אובדן וגם פציעה קשה היא אובדן של איברים ויכולות שהיו לנו ולא תהיינה עוד במקרים מסויימים. ואם בציפייה הדרוכה, חוסר היכולת לתכנן. אזעקות והתרעות אינסופיות. תחושת האחריות על ילדינו או הורינו המבוגרים. מטפלים רבים פרסמו דרכי רגיעה ודרכים לסייע לקרובים לנו. גם אני שיתפתי חלק מההדרכות הללו בדף הפייסבוק דינה טיפול באמנות. היום נזכרתי בסצנה מתוך הספר הסיפור שלא נגמר The NeverEnding Story מאת מיכאל אנדה. ספר מופת לכל הדעות. בסצנה הזאת, גיבור הסיפור בדמותו כאטריו, הולך עם סוס שפגש בדרך ועוזר לו להתנייד בארץ פנטזיה. הם מגיעים ל ביצת העצב . אטריו מוביל את הסוס ששוקע בביצה יותר ויותר. הוא פשוט טובע בעצב. אטריו מצליח איכשהו לדרוך על סלעים, אך הוא מאוד עצוב שהסוס שלו שוקע אל מול עיניו. לצערי, הסוס טבע שם בביצה, למרות כל האהבה שהרעיף עליו אטריו. כל כך קיוויתי שיצליח להוציאו משם... האם מצאתם את עצמכם איפשהו בנמשל של הסצנה הזאת? אני ...

מעשה שהיה כך היה: לפני כחודש וחצי, בתחילת הקיץ, ארזתי את חפציי וטיפסתי אל קצה המדינה (כמעט), אל הגליל המערבי. שכרתי שם בית כדי לשהות בו לפחות את השנה הקרובה, שהיא לי שנת שבתון. שנת הפוגה ורגיעה מהקצב השוחק של העבודה במשרד החינוך ושל החיים בשפלה הצפופה . לא חלפו מספר ימים בודד והנה, הוצע לי להשתתף בסדנא למטפלים באמצעות אמנויות. ככה, כשהארגזים עוד מלאים והבית רק מתחיל לקבל את האישיות שלי אל תוכו, יצאתי, נכנסתי לרכב ונסעתי לקיבוץ ברעם, לקליניקה של ורד טולדו, בהנחיית לילך וורצברגר, מטפלת באמנות. לאחר שוטטות קצרה בקיבוץ, הגעתי והצטרפתי מיד לסדנא. שם נחשפתי למרבה הפלא לטכניקה שלא הכרתי כלל וששבתה את ליבי: עבודה עם נרות, פלסטלינה וחומרים נוספים. מתיכים פלסטלינה בעזרת נר בוער על גבי בריסטול שחור. הפלסטלינה השומנית ניתכת ומתערבבת עם חלב הנר ועם הפיגמנטים של שניהם. התחלתי בחקירה. פשוט התכתי את הפלסטלינה שבידי, בצבעים אקראיים על פני הנייר במיקומים שונים, בלי תכנון ובלי צורך בקבלת צורה מסויימת. על פני הנטיפים שנוצרו, הנחתי "נחש" עקלתון מפלסטלינה מוצקה ועוד המשכתי לחקור ולנסות ...